בכי בן 1946!

»
»
בכי בן 1946!

בכה תבכה בלילה (איכה א, ב). ומעשה בשכנתו של רבן גמליאל שמת בנה והייתה בוכה בלילה. והיה רבן גמליאל שומע קולה ובכה כנגדה, עד שנשרו ריסי עיניו. למחר הכירו בו עבדיו והוציאוה משכונתו (סנהדרין קד, א)

מאת: אברהם י. פרידמן
14/08/2016 13:41
בכי בן 1946! תמונה 1
קרדיט: ויקיפדיה

 

אוזניו של רבן גמליאל כרויות לשמע קול געייה בבכי מר של אישה בליל. הוא נרעש ומיד מחרה אחריה בבכי. מה פשרה של תגובה זו ומה טיבה? מה עולה במוחו של נשיא ישראל שעה שקול מר מתנגן באוזנו?

 

תבינו, קוראים יקרים: יללות רבות משמיע עם ישראל ברבות השנים. דברי -ימיו מהולים המה בדם ודמע. שק התלאה שלו עמוס לעייפה. בכי זה - מניין נובע? מדוע עדיין לא נמצא מרפא למכתו?

 

סוד כמוס זה גילה לנו רבן גמליאל מבעד לבכייה הלילי של אותה אשה אומללה. כאן הוא גילה כי כל הדמעות ששופך עם ישראל כמי הים במשך ימי גלותו - אינם אלא בכי היסטורי ארוך ומתמשך, הנובע מהבכי על החורבן. כל הצרות שעדים עלינו, אינם אלא גרורות היגון התהומי של זה. וכשהוא שמע את בכיה הלילי של האישה - מיד עלה במוחו הבכי העם -ישראלי בכל ימי התלאה שלו, והבין , כי הבכי הזה, איננו אלא חלק מהשרשרת!

 

"בתשעה באב“, מגוללת המשנה בתענית (ד, ו), ”נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשנייה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר". ובתלמוד בתענית (כט, א) למדנו : ”ויבכו העם בלילה ההוא‘ , אמר הקב"ה: ’אתם בכיתם בכיה של חי נם ואני קובע לכם בכיה לדורות‘“. עלינו ללמוד ולהבין אמירה זו; כלום מה ההקשר בין בכייה זו של חינם לבכייה לדורות?

 

נראה, שהם הם הדברים. לא כעונש אלא עובדה יש כאן: בכי זה, הוליד בכי היסטורי מתמשך. כזה שאין לו אחרית, עד כי יבוא לציון גואל. חוזים אנו במרורים ולענה. אך אין הם אלא רסיסים. השלכות לחורבן ההוא - של בית המקדש, שהניב חורבנות רבים אחרים. מחנה אושוויץ, או עזה דהשתא.

 

בית המקדש, נשמע בלקסיקון בן ימינו, כמושג עתיק -יומין. חורבנו גם -כן. בכלים מופשטים של אנשים של ישראל 2014 מתקשים אנו לקלוט מושגים רוחניים נעלים של מקדש וכהנים, לווים וקרבנות. מטבע הדברים, גם כשעולה זיכרון בית המקדש, מתקשים להכילו. (ואולי על הריחוק הזה עצמו - צריכים אנו להתאבל...).

 

אבל כשנבין, שהוא המפץ שהותיר את רישומו לדורות, נצא מהבועה. שכן, כשנראה את הדם היהודי שאנו מתבוססים בו כעת - נזכר מיד בשורשו - החורבן. וזה ייהפך למוחשי מתמיד.